כאשר הציבור אינו מבחין בהבדלים הקיימים בין קרן פנסיה לפוליסת ביטוח, זהו טבעי לחלוטין, אך כאשר סוכן הביטוח משכנע את הלקוח שלו להקטין את הפנסיה העתידית ב 2-5% בכדי ל"שפר" את הכיסוי הביטוחי שלו בלא שיבהיר לו כי בד בבד הוא גם מגדיל את הסיכון שלו, או כאשר היועץ ממליץ דווקא על הקרן המרחיבה את הכיסויים הביטוחיים על חשבון העמיתים, יש כאן טעם לפגם.

חובתו של כל סוכן וכל יועץ המגיע במגע עם הלקוח ו/או המעסיק ,לציין בפניהם את התועלות והמחירים בגין כל אחת מן התועלות, תוך שהוא מבהיר ללקוח את מהות הביטוח ההדדי בקרנות הפנסיה, הטומן בחובו מחויבות ביטוחית ההולכת וגדלה ככל שהכיסוי הביטוחי רחב יותר.

אחד ההבדלים המהותיים בין פוליסת ביטוח לבין קרן פנסיה הוא : דמותו של המבטח.

בפוליסת ביטוח, חברת הביטוח הינה המבטחת והיא זו המשלמת את מקרה הביטוח.

אך לא כך הם פני הדברים בקרן הפנסיה.

בקרן הפנסיה המבטחים הינם עמיתי הקרן - המבוטחים עצמם , גם כאשר יש לקרן ביטוח משנה.

מה זה אומר בעצם ולמה זה חשוב ?

בקרן הפנסיה, מדובר בביטוח הדדי, כלומר כל עמית הוא פעם מבוטח ופעם מבטח, תלוי באירוע.

כל אחד מהעמיתים, משלם חלק יחסי בכל אירוע ביטוחי שקורה לכל אחד מהעמיתים המבוטחים בקרן, בדר"כ באופן עקיף - הקצאת פרמיה חודשית לטובת ביטוח, אך גם באופן ישיר -הקטנת הפנסיה העתידית במקרה של ריבוי אירועי ביטוח.

ככל שירבו מקרי הביטוח, העמיתים בקרן יצטרכו לשאת בתשלומים גדולים יותר, ומכיוון שכספים אלה משולמים מהקופה, הרי שיוותר בה פחות כסף לפנסיה העתידית שלהם.

מכך, שככל שקרן הפנסיה תרחיב את הכיסויים הביטוחיים, הסיכון של כל אחד מהעמיתים המבוטחים בקרן הולך וגדל. על כן, כל שיפור תקנוני האמור להרחיב את הכיסוי הביטוחי לעמית זה או אחר, פועל כחרב פיפיות ומגדיל במקביל את הסיכון לכלל העמיתים.

בהחלט נכון וטוב הוא להרחיב את הכיסוי הביטוחי של כל אחד ואחד, אך יש לשים לב אם הכיסוי מהווה סיכון גדול יותר מהכיסוי שהוא מעניק, כמו במקרה של ביטול קיזוזים למול הביטוח הלאומי במקרה תאונות עבודה או פעולות טרור.

מה משמעות הדבר ? הביטוח הלאומי מפצה את הנפגע בתאונת עבודה או בפעולת טרור בסך 75% מהשכר המבוטח ועד תקרת השכר החייב בביטוח לאומי (כיום 79,750  ₪) , אולם, היה והמבוטח מקבל פיצוי מגורם אחר (חברת ביטוח, קרן פנסיה, מעסיק וכד'), תופחת הגמלא בהתאמה.

מכך, שכאשר קרן הפנסיה מפצה גם בגין תאונת עבודה או פעולת טרור, התשלום שיבוצע על ידה יבוא על חשבון יתר העמיתים ויקטין את חבות הביטוח הלאומי.  יש קרנות אשר הגדילו לעשות ומשלימות את הפיצוי המתקבל ל 100% משכרו של המבוטח, אך במקרה זה, על מנת שיושלמו 25% מהשכר, הקרן מבטחת 100% מהשכר ומכך שמתבצע תשלום כפול הן לביטוח הלאומי והן לקרן הפנסיה אך מתקבל פיצוי אחד בלבד ואף הוא על חשבון יתר העמיתים.

סיכון גדול מכך מתקיים באפשרות להרחיב את הכיסוי הביטוחי כך שבמקרה אירוע נכות, פנסיית הנכות תגדל ב 2% בכל שנה לעומת הכיסוי הסטנדרטי המותיר את הפיצוי על אותו סכום לאורך כל התקופה. הפיצוי המוגדל, עלול להוות מכשול לשיקומו של הנכה ולהחזרתו למסלול המשלמים, כך שהנטל נופל על חבריו לקרן.

ההרחבות הביטוחיות שהוכנסו לתקנונים, מעלות מספר שאלות :

האם חברת הביטוח (שבמעמדה האחר היא גם מנהלת קרן פנסיה) היתה מוכנה לקחת על עצמה את הסיכונים הביטוחיים שהיא רצה להחיל על עמיתי קרן הפנסיה שבניהולה ? ובאותו תעריף שהיא חישבה כאשר מדובר על עמית בקרן פנסיה אשר ביטוחו חל על חבריו לקרן ?

מדוע משרד האוצר אינו מונע מקרים של כפל ביטוח תוך חשיפת העמיתים לתשלומים מיותרים וסיכון מיותר ? האם זה נובע מדאגתו לתקציב הביטוח הלאומי ?

מן הראוי הוא שבעלי המקצוע ובעיקר היועצים הפנסיונים יבהירו ללקוחותיהם את המשמעויות הכרוכות בהרחבת הכיסוי הביטוחי בקרן הפנסיה אליה הם מצטרפים.

עד כמה שנכון הוא להרחיב את הכיסויים הביטוחיים, הרי שלעיתים נמצא כי ההרחבה הביטוחית אינה נחוצה או מהווה מכשול.

מן הראוי הוא שמשרד האוצר, המפקח על קרנות הפנסיה, ידרוש מהן  לנהל בנפרד, את תקציבי המסלולים השונים שהן פיתחו, גם ברמה האקטוארית, בכדי למנוע מצב בו קבוצה בעלת אינטרס כלשהו, תטה את הכף לקבוצת עמיתים אחרת, בשל כיסוי ביטוחי מיוחד שאותה קרן משווקת. שהרי על פי התקנות אין להפלות בין עמיתים, אך בפועל, כאשר הכיסוי הביטוחי של זה או אחר רחב יותר, זו בהחלט הפלייה בין עמיתים מכח היות הביטוח ביטוח הדדי.

אין זה נכון לאפשר מסלולים שונים המזכים את המצטרפים אליהם לכיסוי ביטוחי נוסף בלא שהכיסוי הזה ינוהל בנפרד מהאקטואריה הכללית של הקרן, על משרד האוצר למנוע זאת או לאפשר זאת רק ככיסוי נוסף פרטי באמצעות חברת הביטוח ולא כחלק מהביטוח ההדדי.