למידע השאירו פרטיכם כאן!

צרכנות נבונה - משימה אפשרית

מאמרים » חינוך פיננסי » צרכנות נבונה - משימה אפשרית
שלומית יהב | 1.2012

המחאה הציבורית חצתה גבולות והגיעה לכל בית בישראל כי לכולם קשה, הקושי לכשעצמו קיים בשל סיבות שונות ומגוונות אך לא כולן נובעות מתחלואי חלוקת התקציב כי אם בחלקם נובעים מההתנהגות הצרכנית שלנו המאפשרת עליות מחירים.

טענות רבות יש לי כלפי האוצר והחלוקה הלא סבירה של תקציב המדינה, אך באותה מידה עלינו להתבונן על ההתנהגות הצרכנית שלנו ולשנותה.

אכן, מעל לכל צל של ספק נטל המיסים העקיפים, על כל הציבור, גבוה ביותר ויוצא מכך שבשל העובדה שבני המעמדות הנמוך והביניים צורכים את עיקר הכנסתם, הרי שיוצא מכך שאחוז המס שהם משלמים מהוצאותיהם גבוה מזה של העשירים אשר חלקים גדולים מהכנסותיהם מופנות לחסכון ולא לצריכה.

גם אם בחישוב סך המס המשולם ביחס לצריכה אנו מוצאים כי דווקא בעלי השכר הנמוך או הביניים נושאים בנטל העיקרי, הרי שאין זו הסיבה היחידה לתופעה הגורמת לתחושת חוסר השויוניות או אי הצדק, כי אם הניצול הציני של בורותם של רבים למימוש גחמות של יחידים.

השאיפה של כולנו להימנות על אלה שקל להם בחיים והרצון העז לאחוז בפריטי יוקרה, משמשים את אנשי השיווק והמכירה כדלק סילון. הם מנצלים את החולשות הקטנות שלנו וממעיטים בערכה של ההוצאה לרכישת מותג או מוצר שלאו דווקא נחוץ לנו, אך נחמד שיש לנו אותו, ואנו מתפתים לרכוש אותו למרות שברור לנו שאין לנו את היכולת הכלכלית לעשות זאת ומשכנעים את עצמנו שיהיה בסדר, ‘הרי זה לא כ"כ נורא כשמחלקים התשלום ל 36 חלקים שווים'.

לאחרונה אנו אף עדים לפרסומות אשר 'מעמידות אותנו בפינה' כאילו אנו לא בסדר שלא שיפצנו את הבית או קישטנו את הרכב שלנו ועלינו לעשות זאת באמצעות לקיחת הלוואה.

הבנקים וחברות האשראי, בעלי האינטרס המובהק שניקח את ההלוואות ונעשיר את קופותיהם ברווחים נאים, לוחצים על נקודות החולשה שלנו ודוחפים אותנו לקחת הלוואות אשר לא אחת אנו מתקשים להחזירם, לא מתוך דאגה לרווחתנו או שביתנו חשוב להם, כי אם לטובת קופתם ורווחיות בעלי המניות.

כצרכנים, עלינו לנהוג בחוכמה ובנחישות כנגד כל ה'פייתים', עלינו להיות 'קשים להשגה'.

מעמד הביניים הוא מעמד הביניים

אם נשאל עשרה אנשים מי הוא מעמד הבניים לבטח נקבל לפחות 5 תשובות שונות,

בהגדרה, אין פירוש מדוייק למשמעות מעמד הביניים כי אם מעין הסכמה שבתחושה, אך לכולנו ברור שהכוונה היא שזהו מעמד לא עני ולא עשיר, אך מה הוא עוני ומה הוא עושר ? האם יש סרגל מוגדר בו מפורטים הסכומים ? אז זהו , שלא .

נראה שככל שהפיתוחים הטכנולוגיים רצים קדימה, אנו חשים צורך להדביקם ובשל כך אנו בכל יום צורכים יותר מהיום הקודם ומכך שאנו זקוקים לתקציב גדול יותר מבעבר.

הקצב המהיר של השינויים והתחרות הבלתי נגמרת להשיג ככל הניתן ומייד לפני שייתישן, הפחיתו מערכו של הכסף, כיוון שמה שניקנה איתו אתמול כבר אינו שווה הרבה היום .

לא אחת נראה אנשים הנחשבים כמעמד ביניים נוהגים כעשירים ומבצעים רכישות מופרזות של מוצרים יקרים, תוך פריסת תשלומים לתקופות ארוכות, המשבשות את מהלך החיים לתקופה ארוכה מידי ולבסוף המציאות מתנפצת להם בפניהם כאשר פתאום מתעורר צורך אמיתי לרכישה דחופה.

דוגמא לכך היא מכשירי הפלזמה וה LCD  או ה  LED  והתלת מימד יחד עם ה IFHONE  אשר הפכו לסממן מעמד הביניים.

אכן, בהחלט ראוי ונכון הוא שלכל אזרח תהיה דירה, מכונית, LED, אפשרות לטייל ולנפוש לפחות פעם בשנה כשרצוי פעמיים, לחנך את ילדיו באופן ראוי וטוב וכד',

בצדק, מעמד הביניים לוטש עינייו למעמד הגבוה יותר ומבקש להעניק לו יכולת של עשיר, זהו רצון שיש לעודד ולסייע לכל החפץ בכך להגיע למעמד זה, אך לעיתים נדמה שמקדימים את המאוחר ועוד בטרם יש את ההכנסה המתאימה המאפשרת לחיות ברמה כלכלית של עשיר, חיים כמו עשירים ואז מתנפצת לה המציאות בפנינו לאלפי רסיסים שאינם ניתנים לאיחוי.

ככל שקולות המחאה גוברים, קיים החשש הגדול שמישהו ירצה לחלק כדורי אקמול לעם ולבסוף נגלה שהקטסטרופה רק לפנינו.

בטרם יישומו של הצדק החברתי, נכון יהיה להגדירו ולאמוד את ההשלכות של כל החלטה והחלטה, אך לא דיי בכך.

גם אנו כציבור צריכים ללמוד כיצד לנהוג בכיסנו ולעמוד בפיתויים המרצדים לנגד עינינו אם באופן עקיף או באופן ישיר ולהימנע מרכישות מוגזמות ומעל הכל, להפסיק לשלם כל מחיר כאילו אין מחר. הרי המחר יהיה שם וזול הרבה יותר אם כולנו נסרב לשלם את המחירים המטורפים שאנו נדרשים לשלם. בסופו של דבר המחירים עולים כי אפשר, כי מישהו משלם אותם - אנחנו.