כבר בקריאה ראשונית של החוק, ניתן להסיק כי שמו של החוק אינו מתאים לנוסח החוק עצמו, שכן, אין מדובר על פיצוי בגין פיטורים, אלא, על פיצוי בגין פרישה מעבודה בשל סיבות מוגדרות, שרק אחת מהן היא פיטורים. לשם ההבהרה, להלן סיבות הפרישה המופיעות בחוק:
- פיטורי עובד שעבד שנה או שתי עונות אצל עובד עונתי
- עובד שמעבידו התחלף באותו מקום עבודה
- מעביד שנפטר
- פשיטת רגל של מעסיק
- פירוק תאגיד או מחיקתו
- עובד שנפטר
- התפטרות עובד בשל בריאותו
- התפטרות עובד בשל מצב בריאותו של בן משפחה
- התפטרות אם/אב במהלך 9 חודשים מלידה
- התפטרות אם/אב המאמצים ילד עד גיל 13 במהלך 9 חודשים מיום האימוץ
- התפטרות עקב שהייה במקלט לנשים מוכות
- התפטרות בשל העתקת מגורים
- סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה - אי חידוש חוזה עבודה
- התפטרות עקב הרעה משמעותית או בשל יחסי עבודה
- התפטרות עובד עונתי לאחר 3 עונות
- התפטרות עקב גיוס לשירות סדיר
- התפטרות עקב התנדבות לשירות לאומי
- התפטרות עקב שירות אזרחי
- התפטרות בשל בחירה לראש רשות או סגנות
- התפטרות עם הגעה לגיל פרישה
- התפטרות בשל גיוס למשטרה או שירות בתי הסוהר
בחוק מופיעות 21 סיבות המזכות את העובד בפיצוי פרישה, כאשר ל 20 מתוכן, אין קשר לפיטורים מצד המעסיק; יתרה מכך, 14 מתוכן מדברות על התפטרות המזכה בפיצוי.
כאשר אנו מנתחים את הסיבות המפורטות בחוק, הרי שבוודאי שכל סיבה מוצדקת מצידו של העובד, אך ככל שמעמיקים בהיבטים השונים של החוק ונגזרותיו עולות תהיות רבות :
- האם באמת ובתמים בכל אירוע שכזה מגיע לעובד פיצוי מאת מעסיקו ? הרי לעיתים, פרישת העובד גורמת נזק למעביד ואילו העובד לא ניזוק כלל או אף משתפר מעמדו.
- כאשר מדובר בפיצוי פיטורים, הרי שברור הוא שמדובר במעסיק המפטר את עובדו ומכך שמדובר בשתי ישויות שונות; אזיי ,הכיצד בעל שליטה שהינו בעלים יחיד בחברתו זכאי לפיצוי זה ?
- בין הסיבות המפורטות בחוק, ישנן אחדות המדברות על סגירת העסק, אולם, כאשר מדובר בעובד העובד ברשות עצמו - כנישום עצמאי - הרי שזכויות אלה אינן מוענקות לו ולעומת זאת, כאשר אותו עצמאי הופך לבעל שליטה בחברה בבעלותו (אף אם הוא בעלים יחיד) הרי שזכויות אלה חוזרות אליו כאילו הוא עובד אצל אחר, הכיצד ?
- מדינת ישראל, הגדילה לעשות ופוטרת, את העובד הפורש, מחבות מס את הפיצוי המוענק לו מאת מעבידו, עד תקרה של 11,390 ₪ בגין כל שנת עבודה. הטבה זו, באה להקל על העובד בתקופת ההסתגלות לאחר הפרישה מעבודה. גם הטבה זו, נמנעת מהעובד העצמאי שעסקו התמוטט או נאלץ לפרוש. מדוע ?
חוק פיצוי פיטורים ותקנות מס הכנסה המעניקות פטור בגין פיצוי הפרישה, הינם חוקים מהותיים וחשובים ביותר המסייעים בידי העובד לשקם עצמו בעת צורך; אך התוצאה של החקיקה יוצרת אנומליה מסוימת בשני היבטים משמעותיים : אין מביאים בחשבון את מעמדו של המעסיק במקרה של פרישת עובד ומתעלמים ממצבו הכלכלי של העובד העצמאי.
בחוק זה, העובד העצמאי זוכה ליחס נחות, ביחס לעובדים השכירים ובעלי השליטה, בעיקר בשל ההתייחסות אליו כמעסיק ולא כעובד.
חשיבה זו שגויה מעיקרה, שהרי העובד העצמאי עובד בעסק של עצמו, בדומה לבעל השליטה, אלא שכאן הישות המשפטית שונה.
האנומליה וחוסר ההיגיון בחוק זה, בהיבט העצמאי, באים לידי ביטוי בעיקר כאשר מדובר במקרה של פטירת מעביד :
נניח מקרה של מעביד, שהוא נישום עצמאי, המעסיק 5 עובדים ומת.
אלמנתו ויתומיו של העצמאי יהיו חייבים בתשלום פיצוי פיטורים ל 5 עובדים, בלא שלהם תהיה זכות של פיצוי דומה.
יתרה מכך, היה ובמקום נישום עצמאי מדובר במעסיק שהוא שכיר בחברה בבעלותו הרי שאותם אלמנה ויתומים לא רק שהיו זכאים לפיצוי פיטורים, אלא שהפטור ממס הכנסה היה מתקבל על כפל פיצויים.
בכדי להעמיד הדברים על דיוקם ולמנוע הפלייה בין סוגי עובדים, הרי שיש לפרק חוק זה לשניים :
- חוק פיצוי פיטורים המתייחס לפיטורים בלבד - בו יוגדרו התנאים במקרה ועובד שכיר פוטר ע"י מעסיק שאינו הוא עצמו..
- חוק פיצוי פרישה שאינם נובעים מפיטורים - בו יוגדרו כל האירועים המזכים את העובד בפיצוי פרישה - בחוק זה, כל העובדים בין אם שכירים ובין אם עצמאים, יהיו זכאים לאותן הטבות וזכויות הן מצד המעסיק והן מצד המדינה, כאשר ייקבע כי על המעסיק לבצע הפקדות שוטפות לכיסוי חובותיו כלפי עובדיו גם אם מדובר בו עצמו.